אוהרם-לקלף מתעד מגוון רחב של יחסים בין גברים ברחבי הודו ומאפשר לנו הצצה לתרבות הומוסוציאלית מקומית המושתתת על רעות ואהבה גברית. המחקר המצולם משקף את הרגע הקריטי בו נמצאת הודו, בצומת דרכים בין מסורת לקדמה, בעיצומם של שינויים בנורמות האינטימיות המקובלות ובתוך אקלים פוליטי הפוגע בחירויות המסורתיות ומאיים על מיעוטים מוחלשים.
מארק אוהרם-לקלף הוא הזוכה בפרס מיתר למצוינות בצילום לשנת 2018
התערוכה מתקיימת בזכות תמיכתם הנדיבה של קרן צבי ועפרה מיתר
________
"היו לי רגשות מאוד חזקים כלפי מישהו והחזקנו ידיים במקום ציבורי מאוד בקולקטה, וזה היה הדבר הכי רגיל לעשות, אבל עבורנו זה היה מאוד שונה. זה היה מיוחד, כמעט כמו להיות גלוי לכולם אבל להסתיר הכול."
פוואן, קולקטה, הודו, 2017
בשלוש השנים האחרונות מתעד מארק אוהרם-לקלף, צלם אמריקאי יליד גרמניה, מאות גברים ברחבי הודו. בעבודתו משולבים צילומי דיוקנאות עם יותר מ-100 ראיונות מוקלטים שערך עם המצולמים בשמונה שפות שונות.
אוהרם-לקלף חוקר מגוון רחב של יחסים בין גברים המגיעים מכל השכבות החברתיות במערכת הקאסטות המורכבת, משלל רקעים דתיים ומכל רחבי המדינה: החל מגברים שזכו להשכלה פורמלית ועד לעובדי אדמה, ממרכזים עירוניים ועד כפרים נידחים ומסורתיים.
הראיונות, בשילוב הדימויים, מאפשרים הצצה למרחבים מושתקים של תרבויות הומוסוציאליות המושתתות על רעות ואהבה גברית. זוהי תרבות עתיקה המושפעת הן מתפיסות פטריארכליות מסורתיות, הן ממודלים של גבריות קולוניאליסטית והן מפוליטיקת מגדר וזהויות עכשווית.
מצד אחד, התרבות ההודית המסורתית מכילה נזילות מינית ומגדרית ומותירה מקום לחברות אינטימית בין גברים במגוון דרכים, שרובן אינן מדוברות. מצד שני זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים בהודו עודן מוגבלות. רק בשנה שעברה ביטל בית המשפט העליון בניו דלהי, בירת הודו, את החוק הקובע כי הומוסקסואליות היא עבירה פלילית שדינה קנס כספי ועד עשר שנות מאסר.
חלק ממצולמיו של אוהרם-לקלף חושפים את זהותם באומץ תוך כדי שיחה אינטימית. הם מתוארים לבד, כחברים או בזוגות, בבית, ברחוב או בטבע, לפעמים בזמן חיבוק חברי תמים ולפעמים כזוגות מאוהבים.
הפרויקט משקף את הרגע הקריטי בו נמצאת הודו, בצומת דרכים בין מסורת לקדמה, בעיצומם של שינויים בנורמות האינטימיות המקובלות ובתוך אקלים פוליטי הפוגע בחירויות המסורתיות ומאיים על מיעוטים מוחלשים.
בתוך פרויקט הצילום עובר אוהרם-לקלף גם מסע אישי. הוא שואל, מסתקרן ושומר על מרחק בטוח בין מתעד לחבר. הזרע הראשוני למסע ניטע לפני שנים רבות כשאוהרם-לקלף פגש, באחד ממסעות הצילום שלו, את אמיר בגינה הציבורית בניו דלהי. לאחר שהתחברו, ליווה אמיר את אוהרם-לקלף לרכוש סרטי צילום (אוהרם-לקלף מצלם במצלמה אנלוגית). כאשר רכבו יחד בריקשה, הניח אמיר את ראשו על כתפו של הצלם, חיבק את אוהרם-לקלף והבטיח לשמור על קשר. הקשר הזה, שנמשך עד היום גם לאחר שאמיר התחתן עם אישה ונולדו לו ילדים, הותיר אצל אוהרם-לקלף רצון לפענח את החוויה, שפרצה גבולות מערביים מקובלים.
לאורך המסע הופך המבט המערבי החיצוני לתיעוד רגיש ועדין, נטול שיפוט, של מגוון קשרי החברות והאהבה שבין גברים, בין אם הם נסתרים ובין אם נראים לעין. בדימויים ובסיפורים הנחשפים נגלית, שכבה אחר שכבה, התרבות והמסורת ההודית על כל גווניה, לצד ההשפעות העכשוויות עליה.
עדיין, רב הנסתר על הגלוי בדימויים ובטקסט, וזהו גם כוחו של הפרויקט החשוב הזה. בזכותו מתאפשרת לנו הצצה ישירה על אינטימיות ואהבה בעולם הגברי החדש.
צלם:
מארק אוהרם לקלף
אוצר:
אייל לנדסמן
