דורות של נשים במשפחתה של ורוניקה וז'ניאק חיו את חייהן לפי דפוס ליניארי קבוע: ילדות, נעורים, נישואים, אימהות. לדבריה, היא מרגישה כמעט כמו בובת מטריושקה שנפתחה וחשפה סדרה של עותקים זהים לעצמה. "יום אחד אהפוך לשכבה הבאה של הבובה," היא אומרת. "מה אם בפנים אני חלולה?"
הסדרה שושלת נשים מנסה להתמודד עם חוויותיהן של נשים שלאורך דורות איבדו את זהותן האישית מרגע שהפכו לאימהות. הסדרה יוצרת עולם מקביל שבו האמנית מקבלת על עצמה תפקידים נשיים מסורתיים אך שומרת על זהותה שלה. בעזרת אלבומים משפחתיים, יוצרת וז'ניאק את דמותה שלה כדמות אם וכדמות ילדה בוא זמנית, על מנת לאפשר לעצמה לחוות מה זו אמהות מבלי לפחד מתפקיד זה.
בעבודתה נוגעת וז'ניאק בזהות נשית וחוויות טראומטיות ויוצרת דיוקנאות עצמיים המאפשרים לה לשמר את שליטתה על מצבים ומערכות יחסים. הטקסים שבאמצעותם היא יוצרת יקומים מקבילים משלבים הופעה מול המצלמה וחומרי ארכיון. בעבודתה הנוכחית היא הופכת את האבל עקב מות בעלה לסדרה של דימויים המשקפים רגשות מושתקים וזיכרונות אבודים, חשוכי מרפא.
בשיתוף המכון הפולני
אמנית:
ורוניקה וז'ניאק
אוצרת:
יערה רז חקלאי
