עבודותיו של מייקל פאפמי קמני (1935-2020) מתמקדות בעשור הראשון של החיים בקמרון הפוסט-קולוניאלית. הצילומים הללו הם מעבר לתיעוד – מחד הם מקרינים את האינטימית של היחסים בין הצלם לבין האנשים שנתפסו בעדשתו, ברוך ובאהבה, ומאידך משקפים את התחושות, החלומות, והשאיפות של התושבים בקמרון, בתקופה של השינוי והמעבר לעצמאות. עבודתו משלבת בין המסורת לבין החיים המודרניים בעידן הפוסט-קולוניאלי, ואת ההשפעה החיצונית של האופנה והסרטים על תושביה.
אוצרת:
דרורית צ'צ'יק
