בסדרה זו טל נחום מתגנבת אל תוך בתים נטושים רגע לפני הריסתם, ומזמינה נשים מהאזור להצטלם בחללים הביתיים העזובים. דרך הצילום היא בוחנת את הבתים הריקים ואת יושנם, בתים שאך לפני רגע החזיקו חיים בתוכם ועדיין מהדהדים זכרונות. הנשים אותן היא מצלמת משתלבות בתוך המרחב הביתי, חזקות, נוכחות, מישירות מבט אל המצלמה בנינוחות פיזית על רקע הכאוס וההרס סביבן. בסדרה ״עזובה״ נחום תוהה על הרלוונטיות שלה בעולם. היא מעלה תהייה דרך מה שהיא רואה – הרס של הקיים והישן והחלפתו בחדש וטוב יותר. היא מחפשת משמעות במקום שבו אחרים כבר לא רואים/מזהים אותה. היא רוצה לתת לו תוקף, להחיות אותו ולהראות אותו כבעל ערך ויפה. הסדרה עוסקת בנשיותה של נחום, בקמטים המתהווים, בהזדקנות העור, בכאבים פיזיים בגוף, בעייפות החומר. יחד עם הנשים, המשדרות נשיות, כח ועוצמה, בתוך בדידות עצומה, היא מישירה מבט ושואלת את הצופים – מה איתי?
