במשך כמעט שמונה שנים ליונל ז'וסרה חי, עבד וצילם את המטופלים ב- Association J’interviendrais, ארגון לילדים על הרצף האוטיסטי או בעלי הפרעות התפתחותיות נרחבות. שם הוא פגש ילדים אוטיסטים, ילדים שמתמודדים עם פסיכוזה או סכיזופרניה, ילדים שסבלו מהתעללות, ונתקל בהגדרות שונות שתרבות המערב בוחרת להצמיד לאלו הסובלים מלקויות. "ככל שאני רואה אותם יותר, אני יותר חושב שהם נראים כמו ילדים,״ הוא אומר, "יוצאי דופן, כנים, גולמיים ופראיים, שמתקיימים עם תעלומה בלתי ניתנת להגדרה על ידי הרפואה, המדע או כל רציונל.״ תעלומה זו היא היא שז'וסרה ניסה לתפוס במצלמתו על ידי חיפוש אחר כל דבר שלא ניתן לצפות אותו: מחווה, מזג, מבט. ״אם המילים מודדות את הפער בינם לבינינו, אז איני מעוניין במילים. רק בעיניהם השקטות.״
