מסורת ציורי הטבע הדומם בהולנד התפתחה בתקופת תור הזהב ההולנדי של המאה ה-17. ציורים אלה התאפיינו בחגיגת החומר ובקומפוזיציות המציגות לראווה חפצים ומוצרי מזון יוקרתיים. על רקע השגשוג הכלכלי והעושר שרווחו בהולנד בתקופה זאת, נוצר סגנון ייחודי לציורי הטבע הדומם ההולנדיים – הואניטאס (Vanitas), מושג המתייחס להבלי העולם. הואניטאס היו ציורי טבע דומם פילוסופיים, שהציגו את השפע מנקודת מבט ביקורתית על הבל ההנאות הגשמיות. הציורים היו מאוכלסים בפרטים וחפצי יוקרה ששיקפו את שפע התקופה, עם סימבוליות שמזכירה את ארעיותם של החיים: פירות אקזוטיים רקובים ופרחים קמלים לצד כלי כסף וגולגלות, כאשר כולם מרמזים על גורל בני התמותה ומזכירים שדבר אינו נצחי.
בוב אשיוס (1966) הוא צלם הולנדי שאוסף פסולת ברחובות אמסטרדם וממקם אותה מול מצלמתו באסתטיקה המתחקה אחר ציורי הואניטאס, תוך שימוש בתאורה וקומפוזיציות מדויקות שמפנות זרקור ראוותני על אובייקטים יומיומיים ומשומשים. הוא ממקם בקבוקי פלסטיק על מעמדים ואת הפירות והפרחים מציורי הואניטאס הוא מחליף בכלים בלויים. אופן הצגת הפריטים מתעתע: במבט ראשון מצטיירת תמונה הרמונית המזכירה את האווירה ההדוניסטית של אותן יצירות הולנדיות, ועם זאת, במבט מעמיק יותר מתגלים אותם פרטי אשפה שכיחים, שבשונה מהפריטים בציורי הוואניטאס אינם זמניים ואינם מתכלים.
בצילומו את הפסולת של המאה ה-21 תוך שימוש בסגנון הטבע הדומם של המאה ה-17, אשיוס מקשר בעבודתו לא רק בין מדיומים אמנותיים שונים, אלא גם מבקש לעורר מחדש את הביקורת כלפי הראוותנות וקידוש החומר שעמדה מאחורי ציורי הוואניטאס, ולשקף אותה בגרסתה העכשווית – עולם בו חיי האדם נותרו חד-פעמיים וזמניים, אך הפסולת הבלתי מתכלה שלו, תוצר של חומרנות וחשיבה לטווח קצר, הפכה לנצחית שלא בטובתו.
בשיתוף שגרירות הולנד
אמן:
בוב אשוויס
אוצרת:
ענבל בן יעקב
