עם פרוץ המלחמה בין רוסיה ואוקראינה בפברואר 2022, מצאו עצמם מיליוני פליטים אוקראינים במנוסה מאזורים שנפגעו ונחרבו. בחיפוש אחר מקלט בטוח, נסו אל עבר המדינות השכנות: הונגריה, רומניה, סלובקיה, מולדובה ופולין. מעל 6 מיליון אוקראינים חצו את הגבול לתוך פולין, כיום קרוב למיליון וחצי פליטים אוקראינים עדיין מתגוררים בה. בשלב הראשוני של המלחמה, כאשר תחושות אי הוודאות, הבלבול והכאוס, נחוו באופן בלתי נתפס, מאות אלפי משפחות פולניות התגייסו למאמץ לסייע לפליטים ופתחו את דלת ביתם תוך שהם מכניסים הכניסו לביתם פליטים אוקראינים – אנשים זרים חסרי אונים – ברובם נשים וילדים. המשפחות הפולניות לקחו תחת חסותן לספק בית, הגנה ומימון למיליוני פליטים אוקראיניים.
במרץ 2022, תיעדה האמנית הישראלית מיכל חלבין עשר משפחות בפולין, בוורשה ופרבריה, שארחו פליטים אוקראינים והיו בתחילת מסען המשותף ותחת קורת גג אחת. דרך דיוקנאות אלו שאפה חלבין להציג את המרקם העדין שנוצר בין זרים המוצאים עצמם חשופים, במקומות האינטימיים ובמצבים הקיצוניים ביותר שניתן לתאר. האמנית ביקשה לחשוף את שבריריות האנשים ומצבם, תוך כבוד רב למצולמים לצד הכרה והבנה כי כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות במצבם ברגע נתון.
הפרויקט נהגה ונרקם בין מיכל חלבין והמכון הפולני בתל אביב, בשיתוף מכון אדם מיצקביץ' בפולין, והפקתו הייתה מורכבת מבחינה לוגיסטית ורגשית. חלבין נסעה לפולין בליווי יסמין הראל, מנהלת פרויקטים במכון הפולני שיזמה את הפרויקט, ושני ליטמן, עיתונאית הארץ שראיינה את המשפחות הפולניות ומשפחות הפליטים. הפרויקט זכה לעניין רב ולתהודה גלובלית, הוא פורסם על שער ה-Financial Times ו-"הארץ" וזכה לסיקור נרחב בשני העיתונים.
אוצרת: יערה רז חקלאי
הפרויקט והתערוכה התאפשרו הודות למכון הפולני תל אביב ומכון אדם מיצקביץ', פולין.
התערוכה התאפשרה הודות למשרד נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) בישראל.
תודה מיוחדת לקטז'ינה דז'רז'בסקה, מנהלת תכנית ישראל, מכון אדם מיצקביץ'; יסמין הראל, מנהלת פרויקטים לשעבר, המכון הפולני תל אביב; דורותה קוינטה, מנהלת תכנית ישראל לשעבר, מכון אדם מיצקביץ'; אנה רדוחובסקה ברוכביץ', מנהלת המכון הפולני תל אביב.
צוות הפרויקט: מריה ווידין, תיאום ותחקיר; יואנה טאטקו, מפיקה בפועל; אולנה טרופימצק, תרגום כתיבה;
שני ליטמן, כתיבה עיתונאית; מארק קיטה, עוזר צלם
