אֶלֶף לי של נהרות והרים
וואנג שִׁימֶנג
הצבת נופים עתיקים עם מודרניים, טבע עם עיור ותרבות עתיקה עם מודרניות, יצירה זו משלבת נוף אורבני עכשווי בתוך ציורו של וואנג שימנג מהמאה ה-12 ״אלף לי של נהרות והרים.״ המפגש בין אמנות ימי הביניים לאמנות עכשווית מגוללת דיאלוג ייחודי המתקיים בפער בן מאות השנים בין סין של המאה ה-12 לזו של המאה ה-21. בשנת 1113, צייר וואנג שִׁימֶנג בן ה-18 את ציור המגילה ״אלף לי של נהרות והרים.״ זוהי יצירתו היחידה ששרדה לאחר מותו בגיל 23. הביטוי "אלף לי" (מסינית: צ'יאנלי) מתייחס ומדגיש, באופן מטפורי, דבר מה ארוך או רחב במיוחד. אורך הציור כשנים-עשר מטרים, והוא מחולקת לכשישה חלקים בהם מתוארים נופים של צפון ודרום סין עם ייצוגים כפריים כגון סירות, גשרים, בתים, דמויות, אגמים וביתנים, על רקע נוף הררי מרשים לאורך היצירה כולה. לא ניתן להכיל את יצירת המופת של שִׁימֶנג בבת אחת. באם עומדים רחוק מדי, מתפספסים הפרטים הקטנים, ואם קרוב מדי, מתפספס הפאר הנרחב. התבוננות מקרוב-רחוק במספר נקודות ומרחקים היא היא המתגמלת את הצופה. קרפ מציע קריאה עכשווית של הציור, הופך אותו לסצנה לילית וממלא את החללים הריקים בנופים אורבניים, ומותיר את השאר לדמיונו של הצופה.
