כפר שיקומי יחיד במינו, המציע בית חם, מקצועי, מכבד ואוהב לתינוקות, ילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קשה, מומים גנטיים ובעיות פיזיות מורכבות ולמאות תושבי אזור הדרום המשולבים במרכזי הכפר.
הדגש בעבודה עם הדיירים הוא על קידום והתפתחות אישית והענקת איכות החיים הטובה ביותר.
הכפר מוביל מודל ייחודי הנקרא "מרכז קהילתי משלב", אשר במהותו – שילוב הקהילה עם דיירי הכפר במסגרת שירותי שיקום מתקדמים, טיפולים רפואיים חדשניים, תכניות חינוכיות, התנדבות ותעסוקה.
הפרויקט נעשה במכשירי IPAD על מנת להנגיש לדיירים את אפשרות פעולת הצילום ולאפשר התבוננות מחודשת על סביבתם הקרובה.
כפעילות שיא יצאו המשתתפים ליער שוקדה הסמוך, נשכבו על העשב, צילמו כלניות ובעיקר חוו ,שמחו וביטאו את תחושותיהם.
יו"ר הכפר ומייסדו, האלוף (מיל') דורון אלמוג, ציין: "הפעילויות מעניקות רגעי אושר ושמחה, מעצימות אותם ומאפשרות לקחת חלק בפעילות חברתית ייחודית. אנו שמחים מאד על שיתוף הפעולה הפורה."
הדיירים הגיעו לראות את תוצרי תערוכתם במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי יחד עם בני משפחה וצוותים מטפלים. לאחר מכן מוצגות התמונות ברחבי הכפר.
שנת פעילות: 2016-2019
מיקום: אופקים
ארגון שותף: עלה נגב נחלת ערן
אופי הקהילה: בוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קשה בשילוב נכויות פיזיות.
כמות משתתפים בפעילות: 6
גיל המשתתפים: 20-50
מנחת PHOTO IS:VOICE: אילנה שילת
מדברי המנחה: "מזה שלוש שנים אני מגיעה בחורף בעיקר אחת לשבוע לעלה נגב למפגש צילום עם הדיירים. בשנתיים הראשונות בנינו קבוצות של דיירים ששה כל פעם, צילמנו באיפאדים בעזרת בנות שירות לאומי שהיו מאד מחוייבות לנושא. בכל פעם התעסקנו עם נושא שונה כמו: המקום שאני הכי אוהב בכפר, החממה, אור וצל, צבעים, וכו'. עשינו גם אירועי שיא: נסיעה ליער שוקדה במסגרת דרום אדום, הורדנו את הדיירים מכסאות הגלגלים שכבנו ביחד על העשב ומשם צלמנו. חוויה מרגשת גם לצוות וגם לדיירים.
בשנה השלישית לקחנו שלוש דיירות מהמחזור הראשון והכשרנו אותן כצלמות אירועים בכפר, דבר מרגש ומורכב בפני עצמו.
כשאני נשאלת איך אני יודעת שהדיירים אכן נהנים, תשובתי המיידית: מאור העיניים שלהם כשאני מגיעה, וכעס רב מאד אם במקרה נעדרתי שבוע אחד.
וכמובן בכל המקרים שיא השיאים היו הביקורים בפסטיבל. ההתרגשות של הדיירים והמשפחות שראו את תמונותיהם מוצגות בכפיפה אחת עם גדולי הצלמים.
אין לי ספק שגם אני אחרי שלוש שנים בעלה נגב רואה את העולם אחרת לגמרי. לא ממקום של חסד ורחמים אלא ממקום של זכות גדולה שנפלה בחיכי למפגש עם המקום הנפלא והדיירים המדהימים".
