2020- 2021
הקיום האנושי נדמה לעיתים כאחיזת עיניים, במיוחד ברגעים בהם האדם מאבד שליטה.
העבודות של רינה שטרן נוגעות באותם הרגעים, בשטחים המושתקים כאילו אם לא ידוברו, לא יתממשו.
איך מדברים מחלה? אולי כמו שמדברים החלמה?
במהלך השנה האחרונה המשיכה שטרן לעסוק, כפי שעשתה במשך שנים, בדיוקנאות עצמיים, הפעם במקביל
להתמודדותה עם גילוי מחלת הסרטן ותהליך ההחלמה ממנה, ובליווי צמוד של בן זוגה.
בעבודותיה שטרן היא הצלמת ומושא הצילום, כשגופה החבוט והמיוסר משמש לה כלי להעברת תחושות שאין להן מילים. הוא מוצב בין כתמי צבע עזים ומרחבים של טבע מלאכותי, המקצינים את ארעיות הרגע ואת האשליה שעלולה בכל זמן להיחשף.
שטרן שותלת עצמה בסצנות אבסורדיות שמהדהדות את הגוף החי הכלוא בתוך עצמו, המבקש לצאת לחופשי אך אין באפשרותו לעשות כן. לאותם רגעים הגוף חוזר להיות חיוני ומאפשר, הוא מצולם ומונצח כהוכחה עתידית לתהליך הריפוי והשבת השליטה לחייה של הצלמת.
אמנית:
רינה שטרן
אוצרת:
שגית זלוף נמיר
