בשנת 2004 הצטרפו המדינות הבלטיות לאיחוד האירופי. באותן השנים הייתה אירלנד בשיא שנות "הנמר הקלטי" שהתאפיינו בתאוצה כלכלית, ומשכה הגירה נרחבת מהארצות הבלטיות, ביניהן ליטא. בסדרה מהגרות (2012) צילמה האמנית יבה באלטדוניטה נשים ליטאיות, בנות דורה ובנות דורה של אמה, שהיגרו לאירלנד בשנות האלפיים. הגירה הוא נושא מרכזי ביצירתה של באלטדוניטה, השואבת מחווייתה האישית כמהגרת ליטאית שעברה בנעוריה לדבלין עם משפחתה. השיחות שערכה עם המצולמות חושפות מורכבות בין־תרבותית אינטימית הנוגעת במושגים של בית, שפה והיסטוריה.
חייהן של נשים אלה, שנמלטו מסבל החיים במדינה לאחר סכסוך, עוצבו על ידי זיכרון הכיבוש הקולוניאלי והדיכוי, ועל ידי אתגרי החיים וההשתלבות בחברה חדשה. לדידה של באלטדוניטה עזיבת הבית וחיפוש הזדמנויות חדשות, כרוכים לעיתים קרובות בתחושת נאמנות מעורבות למולדת ולמדינה המארחת ובהבנת הבית כרעיון משתנה, שהופך להיות מצב נפשי ולא מקום קבוע. בית מפוצל זה נמצא בכל מקום ובו זמנית בשום מקום. מסקנתה היא שעבור מהגרים, הבית כמקום מוחשי ויציב קיים רק בזיכרונות.
באלטדוניטה ביקשה מהמרואיינות להביא עימן לסטודיו חפצים שלקחו איתן במזוודה כשעזבו את ארצן לטובת עתיד חדש. החפצים האישיים שהביאו מביתן הישן בליטא לביתן החדש באירלנד הם עקבות של הבית כפי שהיה, מזכרות מחייהן הקודמים.
בשיתוף מכון התרבות של ליטא
מציגה:
יבה באלטדוניטה
אוצרת:
יערה רז חקלאי
